פסק-דין בתיק ת"א 52514-08

רקע

בפניי מונחת תביעתו של מר נחמן אלעד יליד 1965 (להלן: " התובע") לפיצויים עקב פגיעה אשר קרתה ביום 25.11.02  עת שנסע ברכבו (להלן :" התאונה") המבוטח ע"י המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: " הנתבעת").

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 27.3%, ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 6.11.11 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" ( מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 6.9.12 העיד התובע מר נחמן אלעד. הצדדים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב ונעניתי לבקשה. ביום 20.10.12 התובע הגיש את סיכומיו בכתב, ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 26.1.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע במהלך נסיעתו בדרכו מעבודתו אל ביתו נפגע בתאונת דרכים קשה כאשר הוא רכב על אופנוע . כתוצאה מהפגיעה נפל ונפגע בחלקי גופו, הובהל לבית חולים אסף הרופא, שם אובחן כסובל משברים מעל האצטבולום משמאל, שורש כף יד ימין ושבר באגן. התובע אושפז לתקופה מיום 25.11.02 עד ליום 24.12.02. במהלך תקופה זו עבר ניתוח בידו הימנית, לאחר ששוחרר התובע מבית החולים, המשיך במעקב טיפולי לרבות בתחום הפיזיותרפיה והאורתופדיה, וכן עבר טיפול שיקומי במרכז השיקום בבית חולים תל השומר. התובע נבדק ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר בתורה קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 35% לאחר שימוש בתקנה 15.

התובע, עובר לתאונה עבד כשליח אשר נותן שירותים משפטיים לעורכי-דין וחברות, העיד כי לאחר התאונה ועד היום סובל מכאבים ביד ימין, ידו הדומיננטית, וכי מצבו הבריאותי לא מאפשר לו חזרה לעבודתו כשליח על רכב דו גלגלי וכי הפגיעה בידו הימנית מקשה עליו את הנהיגה על רכב דו גלגלי, וכי בשל כך עסקו בשליחות קרס.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי התובע נפגע בתאונה פגיעה אורטופדית קלה, אשר אינה מונעת ממנו לשוב לחייו הרגילים שלפני התאונה, אך הוא לא עשה מאמץ לכך, וניסה לזקוף לחובת התאונה את כישלונו העסקי, כמנהל משרד שליחויות.

בשל כך כי המדובר הוא  בתאונת עבודה ותגמולי המל"ל "בולעים" את תביעת התובע והיות והתאונה "בשירות המעביד" ו"ברכב המעביד", אזי אין התובע זכאי אף ל-25% מהנזק ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

הנתבעת לא התכחשה לחבות בעניין התאונה ולכן נותר לדון בעניין שיעור הנכות וגובה הנזק.

סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:

            " נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה";

וועדה רפואית מטעם המל"ל, העריכה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאנה בגובה 27.33%, והיא מחייבת לעניינו.

באשר לנכותו התפקודית של התובע, טען התובע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, כאשר הוא מצהיר כי הוא לא יכול לחזור ולעבוד בתור שליח, וכי עסקו קרס, ואילו הנתבעת טענה כי נכותו התפקודית של התובע הינה פחות מנכותו הרפואית, כי לטענתה מדובר בנכות אשר הוענקה על עצם השבר בחוליה, מבלי שיש לה השלכה תפקודית כלשהיא וכי לא נמצאה כל הגבלת תנועה בגבו של התובע.

 התובע לא שכנע אותי שפגיעתו התפקודית עולה משיעור הנכות הרפואית והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותו התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובע תהא בגובה 27.33%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים